יוני שירותי דלק בע"מ ואח' נ' דלק חברת הדלק הישראלית בעמ

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט עוז ניר נאוי) מיום 19.1.12 בת"א 12490-10-09.

בפסק הדין נתקבלה תביעת המשיבה במלואה. נדחתה הגנת המערערים לגבי שטר שהוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל על ידי המשיבה, נקבע כי המשיבה רשאית לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, והמערערים חוייבו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

רקע

1.בין המערערת 1 (להלן: "המערערת") לבין המשיבה התקיימו יחסי מסחר במסגרתם רכשה המערערת מהמשיבה מוצרי דלק, ושיווקה אותם ללקוחות המערערת.

2.בשלב מסויים, טענו המערערים כי הבחינו בכך שהמשיבה חייבה את המערערת מדי חודש במחירים שאינם משקפים את המחירים שסוכמו בפועל בין הצדדים. לטענת המערערת, בעקבות טענותיה החלה המשיבה "לטפטף" חשבוניות זיכוי שלא שיקפו את מלוא הזיכוי המגיע, ובשלב מסויים הוחלט על סיום ההתקשרות.

לדברי המערערת, בעקבות החלטה זו, התכחשה המשיבה לזיכויים הנוספים המגיעים למערערת, וטענה כי יתרת חובה של המערערת מסתכמת בסך של 296,416 ₪. לפי חישובי המערערת הסתכמה יתרת החוב בסך של 207,183 ₪ בלבד. 200,000 ₪ שולמו על ידי המערערת בטרם נקטה המשיבה בהליכים משפטיים נגד המערערת.

לאחר מכן הוגש על ידי המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב בסך 300,000 ₪ שנעשה על ידי המערערת, ובערבות המערער 2, בעל מניותיה ומנהלה. 7,183 ₪ שולמו על ידי המערערת למשיבה בסמוך לאחר שהוגש השטר לביצוע כאמור לעיל.

המחלוקת בין הצדדים נסבה, אפוא, על ההפרש בסכום קרן של 89,233 ₪.

3.בבית המשפט קמא טענו המערערים את הטענות הבאות:

א.למרות הסיכום בין הצדדים כי בסיס החיוב בין הצדדים יהיה מחירון בז"ן, שינתה המשיבה את מחירון הבז"ן לאחר הסיכום. ההפרש לרעת המערערת עקב כך הינו 14,759 ₪ (בעיקרי הטיעון תוקן הסכום ל-17,419 ₪).

ב.הוצאות השיווק היו לפי ההסכם בין הצדדים 50 ₪ לקילו ליטר, ולאחר מכן הוסכם להעלותם ל-65 ₪ לקילו ליטר, אך המשיבה חייבה את המערערת בסכומים גבוהים יותר, שלא על-פי ההסכמה. ההפרש לרעת המערערת מסתכם ב-25,699 ₪ (בעיקרי הטיעון תוקן הסכום ל-23,154 ₪).

ג.האמור לעיל התברר למערערים לאחר שמנהל החשבונות הסב תשומת ליבם כי הם מוכרים דלק במחיר זול יותר מאשר המחיר שהם משלמים למשיבה עבור רכישתו.

ד.החשבוניות שהוציאה המשיבה למערערת לא תאמו את התשלומים ואת השיקים שנמסרו לפי תעודות המשלוח, והיה צורך לבצע בדיקות והתאמות.

ה.עם סיום ההתקשרות התקיימה פגישת סיכום לסגירת החשבון, ויתרת החוב שולמה על ידי המערערת בשיקים דחויים, בלא שהועלתה כל טענה לחוב נוסף.

פסק הדין

4.בית המשפט קבע כי המערערים קיבלו מדי חודש מבנה מחיר וחשבוניות בגין המוצרים, וכי לא העלו בזמן אמת כל טענה בדבר אי נכונותם. המערערים הודו כי לא בדקו מסמכים אלה.

המשיבה הציגה כרטסות חיובים המגבשות את החוב, וכן את מסמכי "מבנה המחיר", וכן הוצג דו"ח תנועות כספיות מכרטסת הנהלת החשבונות וחשבוניות המשקפות את הרכישות במזומן.

מנגד, המערערים לא הציגו ראיות ממשיות לסתירת טענות אלה. כך, לא הציגו כרטסת הנהלת חשבונות, ולא כל מסמך חשבונאי ממשי, אלא דו"ח אקסל שנערך בדיעבד על ידי המערער, אשר הודה כי יש בו כשלים.

נקבע כי הימנעות מהבאת ראיה מצויה ורלבנטית פועלת לרעת המערערים.